שיעור ללימוד עצמי החג השבועות- מתן תורה

בשיעור זה מעסוק בשאלה- למה חכמים הוסיפו כל כך הרבה הוספות על התורה שבכתב? מהיכן הם למדו אותן?

השלמת השאלה- חלק ניכר מאוד, למעשה הרוב הגדול, של המצוות שאנו שומרים והחיים הדתיים שלנו נובעים דווקא מהתורה שבעל פה. כולנו מכירים את השאלות- "איפה כתוב בתורה שצריך ללכת עם כיפה?", או "איפה כתוב בתורה שאסור לבנות ללכת עם מכנסיים?" וכדומה...

והתשובה, באופן כללי היא שרוב ההלכות שלנו נלמדות מהתורה שבעל פה, מדברי חכמים. התורה שבכתב מלמדת אותנו את העקרונות, אולם כל הפרטים שאנחנו שומרים בחיי היום יום נלמדים דווקא מהמשנה ומהגמרא ולא מהחומש. הפרטים של החגים, ההלכות שאנו שומרים, דיני הממונות, הדרך שבה אנו מתפללים ולומדים... ועוד. הכל נלמד מהתורה שבעל פה.

אבל לעיתים קרובות אנו מתלבטים וזוהי איפה השאלה שאנו רוצים וצריכים לדון בה-
מדוע חכמים הוסיפו כל כך הרבה תוספות על מה שכתוב בתורה? מי אמר שהפירוש שחכמים נתנו לפסוקים הוא הפירוש הנכון? אי אפשר לדעת שדווקא לזה התכוון הקב"ה ולא למשהו אחר?

נעיין מעט במקורות ונראה את הקשר הבלתי ניתן לניתוק שבין התורה שבכתב (החומש) לבין התורה שבעל פה (דברי חכמים שבמשנה, הגמרא, מדרשי ההלכה, הזוהר והאגדה).

הגמרא במסכת ברכות (דף ה, עמוד א) אומרת- "ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (שמות כד') "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם", לוחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורתם - זה תלמוד, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני".

הגמרא מביאה פסוק קצת תמוהה בספר שמות, שבו מתואר מה קיבל משה מסיני... נסו לראות איך חכמים מסבירים את כל אחת מהמילים בפסוק- מהן "לוחות האבן", מהי ה"תורה", מהי ה"מצווה" וכו'.

מהמילה האחרונה "להורותם", לומדים חכמים שגם את ה... תלמוד קיבל משה מסיני!

איך זה יתכן שאת התלמוד, הגמרא קיבל משה?

גם ב"מדרש רבה", שהוא מדרש של חכמים לפי סדר פסוקי התורה, בבמדבר רבה,פרשה יג, פסקה ט"ז, מביאים חכמים דברים דומים- "למה שם הקב"ה כתוב בכל סדר סדר? (במקור יש דרשה של פסוק עם שם ה' על כל אחד מששה סדרי משנה) שהוא מעיד עליהם שמפיו אמרן למשה, כשם שאמר חמישה חומשי תורה".

ושוב, איך זה יתכן שששת סדרי משנה נאמרו למשה? הרי הם "התגלו" ונאמרו הרבה זמן אחרי?

ננסה להבין את דברי המדרשים הללו ולומר לאור דברי חכמים הללו, מהי הנקודה המרכזית שרוצים חז"ל ללמד אותנו במדרשים הללו? האם ניתן ללמוד מכאן על הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה?

ניתן לומר שהכוונה היא שעקרונות המשנה והגמרא, ההלכות הבסיסיות ודרכי הלימוד, כולם נאמרו למשה מסיני... כולם חלק משרשרת אחת ארוכה של עובדות, מעשים והלכות שעברו מדור לדור והתגבשו אחד על גבי היסודות של השני.

אבל יותר מזה,
במסכת חגיגה (דף ג, עמוד ב) אומרת הגמרא שאפילו כל המחלוקות והדעות השונות ניתנו מהקב"ה- "... אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין... שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם ניתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן..."

מה מוסיפה לנו הגמרא מחגיגה על מה שלמדנו עד עתה על הקשר בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב? שלעיתים יש מחלוקות, דעות שונות... ולכאורה זה בטוח ובוודאי לא ניתן מסיני. כי איך יתכן שניתנו דברים סותרים מסיני?

אלא שהגמרא כאן מחדשת שהכל מסיני. גם הדעות השונות... הדעות השונות מביאות לידי ביטוי גוונים שונים, פנים שונים של ההלכה, של המציאות ושל התודה (לנורית- צריך קצת להאריך בנקודה הזו, היא מורכבת...).

אז אם כך ומשה אכן קיבל את כל התורה שבעלפה כבר בסיני, מדוע לא כתובים כל הדברים הללו בתורה עצמה?

עונה על כך הרמח"ל, שהיה מקובל גדול ואחד מגדולי האחרונים וכותב בספר בשם "אדיר במרום" (עמוד ע"א)- "ותדע כי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגלוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל דור יש חלק שראוי לצאת על ידי התלמידי חכמים..."

מדוע, לדברי הרמח"ל, מתגלית התורה שבעל פה לאט לאט? מדוע חכמים דורשים אותה והיא לא כתובה במפורש בתורה? שימו לב שהרמח"ל מדבר על "החלק הראוי להם". התורה היא גדולה ורחבה, מקיפה לא רק עניינים רבים, אלא גם דורות שונים, עמוקים ורחבים מיני ים... וממילא היא לא יכולה להתגלות בפעם אחת. לדור אחד או לאדם אחד. אפילו לא למשה רבינו... היא מתגלה לאיטה, בכל דור לפי הראוי לו... והדור לומד מן הכללים את הפרטים המתאימים לו. אולם הכללים הם אותם כללי יסוד.

שבועות הוא זמן מתן תורה ובקריאת התורה של הבוקר אנו קוראים את פרשת מתן תורה שמופיעה בפרשת יתרו. פרשיה זו היא פרשיה מורכבת ויש כמה וכמה פסוקים ודברים שצריך להבין בצורה המדוייקת שבה ניתנה התורה לישראל.

אחד הפסוקים שעליו כדאי לעמוד מתאר מצב מיוחד- "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלוקים יעננו בקול". הביטוי האחרון בפסוק מצריך הבנה- מה הכוונה שמשה דיבר והקב"ה ענה לו בקול? מה בדיוק אמר משה ומה ענה לו הקב"ה? מדוע צריך לכתוב שהתשובה של הקב"ה היתה בקול?

ישנם פירושים רבים לפסוק לא מובן זה. ולפי פירושו של הרמב"ן, לא מדובר כאן על מתן תורה! שהרי רק אחר כך מתואר מתן תורה בפסוקים- "ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד על ההר ביום השלישי... ומשה עלה למעלה קרוב לראש הר... ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו וישראל שומעים קול האלוקים שעונה אותו ויצונו והם לא יבינו מה יאמר לו ויצוה אותו בצוואות האמורות אחר כך בפרשה... והיה זה קודם מתן תורה".

אפילו במתן תורה עצמו, באירוע ההיסטורי, היו שלבים של גילוי, היו דברים שניתנו "בבת אחת", ככלל, והיו שלבים שניתן לאט לאט... בתיווך של משה. ונגלו לעם פרטים מתוך הכללים.

כך שיוצא שאפילו הלימוד שלנו היום הוא חלק מאותו מהלך ארוך ומורכב של גילוי התורה. הכללים ניתנו מזמן במתן תורה. ואנחנו מגלים בכל דור ודור ובכל שלב ושלב את הפרטים הרבים המתאימים לנו, הראויים לנו.

סיכום:
עסקנו בקשר שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ובעיקר בדברי חכמים שהתורה שבעל פה היא למעשה חלק ישיר של התורה שבכתב, ועקרונותיה ניתנו בסיני, למשה רבינו.

ישנם עוד מקורות רבים לנושא זה, אולם תמיד כשאנו עוסקים בתורה שבעל פה צריכים לזכור שכל החידושים והעיסוק שלנו בה הם המשך ישיר לדברי התורה... כשאנו עוסקים בתורה ולומדים אותה הרי שאנחנו חלק מהתורה שבעל פה, ולכן ממילא אנחנו קשורים ישירות למשה רבינו ומעמד הר סיני.